הפעם הראשונה שעושה הופעה אמיתית מתנועה "של הזעם", היה פעם בתנועה של מאי 15 בספרד, כאשר הסטודנטים ושכבות של הבורגנות הזעירה, כמו שם של הספר של הסל, מחו נגד הקיצוצים וצנע אמצעים; בדוגמה של הכיבוש כיכר תחריר בקהיר והמרידות במדינות ערביות,כבשו את הכיכר המרכזית של מדריד, פוארטה דל סול, אז התנועה התפשט ל הערים הגדולים אחרים ספרדיות. השם כבר עכשיו ברחבי העולם. כמו שקורה כרגיל במהלך המשברים הכלכליים רצינים, מול האיום של החורבה והפרולטריזציה, הם מגייסים כדי למחות נגד הממשלה ו"החזקים" (בנקים, תאגידים, חברות רב לאומיות, וכו '.) בשביל לדרוש תחזוקה או החזרת של זכות יתר  מ הסטאטוס החברתי שלהם  מעל ההמונים פרולטרית. כיום, הכעס הזה לא הופעה  כמו מפלגות אופוזיציה  פרלמנטרית או חוץ פרלמנטרית. הוא מופיע כמשהו ספונטני,מ בסיס,  שהחלו עם כמה מאות אנשים ועכשיו הוא יכול להתארגן אלפים.

ברחובות או בכיכרות מהערים הגדולים, המפגינים מרגישים "חופשים" להשתתף, חוץ מ המפלגות המאורגנות שדורשות  לא רק מחויבות אידיאולוגית,גם מעשית. סוג של שחרור של אי שביעות רצון ו מורת דרך סמארטפון, בלוגים ורשתות חברתיות, בצורה של הפגנות והתהלוכות הצבעוניות, , התנועות האלה  מבוססים על הכוח במספרים,  להיות פאציפיסטי, לדרוש צדק חברתי לרשויות, אומרים שמייצגים 99%  מ האוכלוסייה העניים מול 1% ש עושים עשירים.

זה כבר לא תנועות כמו בשנת 1968 עם פה מלא מביטויים על "הכוח העובדים" ו שצעקו "הדמיון לשלטון", הם  תנועות הרבה פחות פוליטי ש, לוקחים ברצינות הזכויות והחירויות דמוקרטיות, מסתמכים ב הלחץ הפגנות שלהם כדי לעצור את הרשויות.

בהתבסס על ההפגנות הללו, עם זאת, ישנן בעיות נפוצות כמו תנאי דיור עניים, האבטלה, שלא לדבר על   שחיתות שנראה להיות אינסופי.

תנועות מסוג זה הם עלולים להפריע לפעולת הממשלות מהמעמדות השליטים? כן, אבל רק במונחים של סדר ציבורי. המצב יהיה שונה מאוד אם זה היה הפרולטריון שנכנס לפעולה,  לשים עצמו  לא רק ב שביתה ומגויסת נגד האמצעים האנטי פרולטרית והמדינה,  גם למצוא מחדש  הדרך של המאבק המעמדי מאורגן על בסיס זה ולשבור עם אשליות דמוקרטית שעושה עקר כל תנועה חברתית. רק הלחץ של המשבר הכלכלי שאחרי 4 שנים לא נראה רק להפריע לפרולטרים, גם חלקים גדולים של הבורגנות הזעירה, הפגנות של זעם עושים ההופעה ב יוון, ספרד, צ'ילה, ישראל, איטליה, בבריטניה, בארצות הברית, לפני נגיעה הרבה ערים בעולם בהפגנות פחות או יותר חשובים  ב אוקטובר 15

בארצות הברית  בשבועות האחרונות התנועת "לכבוש וול סטריט"  הקימו מחנה מול בבורסת ניו יורק, מהקמת  כפר קטנה פאציפיסטי עם אוהלים מזון, פינת ילדים, אוהלים ללינת לילה, מקום מפגש, כדורגל, וכו. '. המשטרה לא התערבה עד מפגינים קיבלו תמיכה מכמה האיגודים (כמו ה הברית הפלדה העובדים) מנסים באוקטובר 11 לחצות  גשר ברוקלין. עם עזרה ריסוס גז פלפל, המשטרה פיזרה את ההפגנה ועצרה 700 אנשים, אבל זה לא עצר התפשטות מהתנועה לערים אחרים בקנדה.

אפילו בישראל, מדינה שעדיין לא סובל  המשבר כל כך חזק כמו יוון, ספרד וארצות הברית, יש תנועה חזקה מ "הזועמים" עם אוהלים והפגנות שקטות גדולות,  הוא תוקף את "המערכת המפלגתית", מאשים אותם של רק לשמור  האינטרסים שלהם או להיות רגיש מדי לחץ  מ קבוצות של החרדי. המחאה יצא מ התרוששות  של שכבות הבורגני הזעיר ואי שוויון בין אלה שצברו העושר  ואלה נותרו מחוץ חלוקת "השלל".בתנועה זו אין הדרישות  הפרולטריות של ההגנה ושיפור עבודה ו תנאי החיים,  במיוחד בכל שנוגע ל  מעמד הפועלים ערביי ישראל  ועובדים זרים, אבל מקדמים תביעות מסוג עבודי כמו חינוך חינם, בניית דיור ציבורי, מס לעשירים, וכו '. ואם אנו עוברים ל בנושאי פוליטי כללי יותר,כמו הנושא של הדיכוי  הפלסטיני ו  הכיבוש, הדרישה מ "צדק חברתי" נעלם מול הרעיון של "ביטחון לאומי": לא במקרה ש תנועה  "של הזעם", מצטרפים  תומכי ההגדרה העצמית של הפלסטינים ותומכי המדיניות הקולוניאלית  מכל ממשלות ישראל.

באיטליה התנועה "של הזעם" לקח המאפיינים הקלאסיים של מחאות סטודנטים. 7 באוקטובר, עשרות אלפי סטודנטים הפגינו ב 90 הערים האיטלקים נגד  הצנע האמצעים בבית הספר ובאוניברסיטה, דורשים "הזכות לחינוך", כלומר הזכות לקידום חברתי. אבל המטרות הורחבו לבנקים ו הפוליטיקאים ש רק דואגים לאינטרסים שלהם, מראים הייאוש מול האפשרות של הפרולטריזציה וגם אשליה של למצוא שיפור המצב מסרבים לשלם את החוב הציבורי,  השינוי של דור פוליטי ו חדשנות טכנולוגית

 

*    *    *

 

משברים כלכליים תקופתיים משפיעים  החברה כולה וגורמים השפלה של תנאי החיים של הרוב המכריע של האוכלוסייה. אבל אם החברה הקפיטליסטית מופיע   בין עשירים ועניים,  באמת היא מחולקת  ב מעמדות חברתיים עם אינטרסים מנוגדים: המעמד  בורגנית ששולט כלכלית, פוליטית וצבאית על כל החברה ושכבות כפופים לה: הבורגנות הזעירה ו הפרולטריון. הפרולטריון, כי הוא  המעמד שעושה לפעול   כל המערכת החברתית והכלכלית הבורגני,הוא המעמד היחיד שיכול באמת להילחם נגד המערכת הזאת ולהפיל אותו.

הבורגנות הזעירה, מורכבת ממספר שכבות  (חקלאים קטנים, בעלי מלאכה, סוחרים, אנשי מקצוע,אינטלקטואלים, וכו ') חיים בחלק ניצול הפרולטריון ורוצים להצטרף לשורות הבורגנות הגדולה.

בגלל זה , כמו ההיסטוריה הראתה, לא יכול  להילחם ביעילות נגד הקפיטליזם, לשחק תפקיד פוליטי עצמאי ויש פרוגרמת פוליטי,הוא חשוף כל הזמן לתחרות  והלחץ של חברות קפיטליסטיות גדולות, גינה באופן קבוע ל העוני. בת של  מרקנטיליזם ו הרכוש הפרטי,  הבורגנות הזעירה רוצה לשמור המבנה המרכנתיל והקפיטליסטי של החברה שנותן לה מקום מועדף  ביחס הפרולטריון. בגלל זה מגן קטגוריות בסיסיות של החברה  ו של אידיאולוגיה בורגנית: רכוש פרטי, משפחה, מדינה, מוסדות ציבור ושירותים, כמו גם את הדעות הקדומות הרווחות נגד זרים, נשים וכו '. . היא תמיד מוכן לקחת את החולצה האדומה הרפורמיזם כאשר מאוימים המשברים התנאים החברתיים שלה, או חולצה שחורה של הפשיזם, כאשר הם  מאוימים בידי הפרולטריון. תמיד בחוד החנית בכל הנוגע ללבוש את המדים הצבאיים ל "להגן  המולדת"

המרקסיזם  אומר כי הבורגנות הזעירה הוא חצי מעמד, לא כי היא באמצע המעמדות האנטגוניות בסיסי בחברה, אלא בגלל שהיא אינו מסוגל להביע פרספקטיבה עצמאית, גינה לנצח להתנדנד בין שני מעמדות אלה.עם זאת,  העמדת קרובה  ל השכבות העליונות של מעמד הפועלים, גם אמצעי גדול להפצת ב הפרולטריון בעמדות הבורגניות  של שיתוף פעולה בין מעמדות חברתיים, השתתפות דמוקרטית, רפורמיזם, לגליזם , פציפיזם, וכו. באמצעות הדעות הקדומות ו הרגלי בורגני,  החדירה הרציפה מזיק ביותר  בשביל הפרולטריון

בפונקציה זו,  שימור והגנה של הקפיטליזם,  שאומר לייצג את "הפנים האנושיות", הבורגנות הזעירה מצא תפקיד "היסטורי" אמיתי. היכולת לנטרל התנועה הפרולטרית. מספקת  ל המעמד השליט, פוליטיקאים, אינטלקטואלים, ביורוקרטיים, דתים, שעוזרים להסיח הפרולטריון של המאבק המעמדי, עם המצגת של שיטות ויעדים שמסתתרים הניגודים מעמד , מובילים המאבקים  הפרולטרים למבוי סתום. . כך הבורגנות הזעירה עדיין יכולים לקבל את חלקם של ניצול טפילי של הפרולטריון.

זאת הסיבה ש הבורגנות הזעירה חוששת ו נאבקת נגד כל סיכוי מאבק אוטונומי, עצמאי של הפרולטריון.

אשליות של יכולת "לשנות את העולם" בלי לגעת מצב הייצור הקפיטליסטית, באמצעות רפורמות שהגיע לידי גיוס של מספר גדול של מפגינים שלווים במציאות  רק יכול לשרת  ל שמרנות חברתית. ההיסטוריה מלמדת כי רק עימות גלוי בין הפרולטריון,עם  הארגונים המעמדים שלו ומודרך על ידי מפלגתו, ו הבורגנות, עם  אגודות המעבידים והמדינה שלו, יכול להחליט על גורל העולם. אם הבורגנות מנצח, שום "שינוי" יכול לעבור,רק ש יהיה  ההתדרדרות  של התנאים המוני הפרולטריון ו המונים מחצית פרולטרית, ניצול מוגבר של  העובדים השכירים והדיכוי של אומות ועמים שלהם.

אם מעמד הפועלים  מנצח, כמו שקרה באופן זמני במהלך  הקומונה הפריזאית של 1871 או יותר  ב המהפכה הרוסית של אוקטובר1917   ,פתח תהליך מהפכני  שמטרתה  היא הרס של החברה הקפיטליסטית מבוססת על ייצור מרקנטיל, חוק ערך, רווח, והחלפתו על ידי חברה רציונלית, ללא מעמדות, בהתבסס על צרכים אנושיים. רק בדרך זו ניתן לסיים את הסתירות חריפה יותר ויותר בחברה המודרנית, הגדילה הקפיטליסטי המטורף לא רק גונב את העתיד של הדורות יותר צעירים, גם המין האנושי כולו.

העתיד שהקפיטליזם שומר ל צעירים ויותר צעירים הוא כלל ב צורת הייצור שלו: ניצול מוגבר, עוני, רעב, מלחמה ב ספירלה אינסופית.ללא ספק, מספר חסוי יכולים לשפר את תנאי החיים שלהם, אבל יהיה על חשבון השפלה של ההמון הרחב של האנשים העובדים.

עתידה של האנושות בידיו של המעמד המהפכני היחיד, הפרולטריון, המעמד של מי משלו כלום, אין מה להפסיד אלא את כבליהם. אנשים צעירים, סטודנטים שמאמינים שהם יכולים לשנות את העולם "אם אנחנו רוצים לשנות", אבל בלי לשבור את השרשראות עם ש החברה מ ההון שולט בעולם, בסופו של דבר, יכול רק לחזק הדומיננטיות הבורגנות   להפיץ האשליה משתקת  . אם אתם באמת רוצים לשנות את העולם, אין יותר לעשות מאשר לאמץ את סיבת המהפכה הפרולטרית, לעזור עם המרץ וההתלהבות ל מעמד הפועלים.

חוץ פרספקטיבה זו, אין שום דבר יותר מאשר העולם של  הקטן והחסר אונים  "התודעת האישית", של "חירות אישית" של מצרכים חסר חיים  ו חסרי ערך ב צורת ייצור כי אין מה להציע לאנושות:הקפיטליזם הוא שלילת כל מערכת יחסים הרמונית בין בני האדם,מכל פעילות חברתית שימושי עבור האנושות, מכל הנאה של החיים להמונים!

 

 

 

המפלגה הקומוניסטית האינטרנשיונל

אוקטובר 16 2011

www.pcint.org